המסכה של שיר

שיר, (שם בדוי) בת 8, בת בכורה, ילדה נאה ואינטליגנטית הופנתה בעקבות נטייה לחולמנות וקשיים חברתיים. לקראת פורים היא צבעה וקשטה מסכה. לאחר שסיימה לצבוע ולקשט את המסכה כרצונה בקשתי ממנה ליצור גם את החלק הפנימי של המסכה. כשהמסכה הייתה מוכנה הצעתי לה לנהל שיחה בין הצד הפנימי של המסכה לצד החיצוני שלה.

שיר אמרה: הצד החיצוני משוויץ: אותי רואים ואותך לא… אני יותר יפה ממך… אני כזה יפה וצבעוני ואזכה בתחרות מלכת היופי ואת בכלל לא…הצד הפנימי ביישן, לא יודע מה להגיד ואומר: א… א… א…ומרגיש עצוב. לא נעים לו שמעצבנים אותו.

אני: לפעמים מישהו ביישן לא מעז לענות , אולי הוא לא מספיק בטוח בעצמו….

שיר: החלק מבחוץ משוויץ כי הוא בעצם אף פעם לא ראה באמת את הפנימי. הוא לא ראה את היופי שלו הוא לא יודע שיש גם לפנימי חלק יפה ונוצץ, אפילו יש לו 3 חלקים קטנים במקום אחד גדול. החלק החיצוני לא יכול לראות את הפנימי כי אף אחד לא רואה את הגב שלו. החלק הפנימי בוכה … אם… אם… מממ…

אני: מה כל כך קשה לפנימי?

שיר: הוא שונא את החלקים של הכעס והרוגז שלו. יש לו 3 חלקים : יופי- בשביל תחרות מלכת היופי, רכות- הוא צריך את החלק הזה כשהוא הולך לישון והחלק הקשה של רוגז וכעס. כולם בורחים ממנו כשהחלק הזה יוצא והוא לא אוהב את זה בעצמו. חושבת רגע וממשיכה, אם בא לו הוא יכול גם להוציא את הכעס על החלק החיצוני, חברו מקדימה, כי הוא לא יכול לברוח ממנו הוא מחובר אליו.

אני שואלת: האם הפנימי יכול לראות את החיצוני?

שיר: גם הפנימי לא רואה את החיצוני, אבל את הפנימי אף אחד לא יכול לראות. לפעמים הפנים יודע מה קורה בחוץ, אבל החוץ אף פעם לא יודע מה קורה בפנים.

אני : אם היית רואה עכשיו את שני החלקים בתערוכת מסכות לאיזה חלק היית נגשת קודם?

שיר: לפנימי כי הוא יותר מעניין, יש לו כמה חלקים והם לא דומים אחד לשני.אני: זאת זכות גדולה להכיר את החלק הפנימי ולא כל אחד זוכה לכך…